רש"י על כתובות צ״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 כגון שנמצאת אחת - מן השלש שדות שגבו ג' נשים ראשונות:
2 שדה שאינה שלו - שנודע שגזלה וסוף שיבואו בעלים ויטלוה ממנה וכשבאה רביעית לגבות כתובתה משדה רביעית באה זו ועומדת לאמר למחר יבא הנגזל ויטול שדהו מידי ונמצאתי קרחת רצוני שתשבעי שלא גבית כתובתיך בחיי הבעל:
3 ובבעל חוב מאוחר שקדם וגבה קמיפלגי ת"ק סבר מה שגבה לא גבה - הלכך למה תשבע אם יבא הנגזל ויטרוף מזו תחזור היא על הרביעית ותטול ממנה מה שגבתה דהויא לה רביעית בעל חוב מאוחר:
4 ובן ננס סבר מה שגבה גבה - ואין השלישית חוזרת עליה לפיכך יכולה להשביעה:
5 דכולי עלמא מה שגבה לא גבה - ושבועה דבן ננס טעמא מאי דקסבר חיישינן שמא תכסיף הרביעית הזאת את השדה שהיא גובה דכי חזיא דלא משבעינן לה ידעא דהדרא שלישית עילוה כשיטלו מה שבידה ולא חיישא הך רביעית לאשבוחי לארעא אלא שמטה ואכלה ות"ק לא חייש לשמא תכסיף:
6 דאביי קשישא איכא בינייהו - והיתומים באים להשביעה ולא בנמצאת שדה שאינה שלו מיירי:
7 יתומים שאמרו - הבא ליפרע מהם לא יפרע אלא בשבועה אף בגדולים אמרו:
8 תרי אחי ותרי שותפי - או תרי שותפי:
9 ואזל חד מינייהו בהדיה לדינא - בדבר השותפות ויצא השותף חייב:
10 לא מצי - שותף חבירו למימר לבעל הדין:
11 אנת לאו בעל דברים דידי את - בדין זה שנתחייב חברי אני אדין עמך בחלקי:
12 ואילו ראשונה לשלישית לא קתני - דתשבע לפי שנשבעה:
13 ולא אמרן - שיחזיר וידון:
14 אלא דלא הוה - האי שותף במתא כשבא חבירו לדין:
15 ב' שטרות - מכר שדה אחת לשני בני אדם ביום אחד:
16 שודא דדייני - לפי ראות עיני הדיינין יטילו הזכות והחובה:
17 שודא - לשון השלכה כמו ירה בים דמתרגם שדי בימא שמות ט״ו:ד׳:
18 כרבי מאיר דאמר - לענין גט עדי חתימה עיקר כריתות וכן לענין השטרות ואלו שניהם נחתמו ביום אחד ובמקום שאין כותבין שעות גלו דעתייהו דאין מקפידין על הקודם לחבירו ואפילו זה שחרית וזה במנחה אין זה גובה יותר מזה הלכך מאי שודא דדייני איכא למימר אין אדם יכול ליפות כחו של זה משל זה:
19 ושמואל דאמר כרבי אלעזר דאמר - אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו בפני עדים גובה מנכסים משועבדים שאין העדים חותמין על הגט אלא מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי מסירה או ילכו למדינת הים אלמא עדי מסירה עיקר והכא יש לומר שמא האחד היה חביב עליו יותר וקדם ומסרו לו ואת השני הטעה וכי לא ידעינן נימא שודא דדייני לפי מה שהם רואים מי מהם היה רגיל אצלו יותר דשודא עדיפא מחלוקה:
20 דכולי עלמא כר' אלעזר - דקיימא לן כוותיה בגטין ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה ובהא פליגי:
21 חולקין - אלמא חלוקה עדיפא:
22 ר"מ היא - וליכא למימר שודא בחתימתו:
23 כתב לאחד - השטר ולא מסר לו עד שכתב שטר שני לאחר עליה ומסר לו:
24 ואי ר"מ כו' - אלא לאו רבי אלעזר ואיכא למימר שודא ואיכא למימר חלוקה וקתני חולקין אלמא חלוקה עדיפא:
25 תנאי היא - איכא למ"ד שודא עדיף ואיכא למ"ד חלוקה עדיפא:
26 וחכ"א כו' - בשלהי פ"ק דגטין הולך מנה לפלוני והלך וביקשו ולא מצאו שמת יחזרו למשלח מת המשלח יחזרו ליורשים כו' עד וחכ"א יחלוקו יורשי משלח ויורשי מי שנשתלחו לו וכאן אמרו מה שירצה שליש יעשה דהיינו שליח יעשה אלמא שודא עדיפא:
27 אמיה דרמי בר חמא כו' - ולא נודע למי מסרה תחלה שטר מתנה:
28 אטו בירושלים יתבינן כו' - וכיון דלא הקפידו בני מקום לכתוב שעות גילו מנהגם שאין הולכים אחר הקודם לבו ביום ושניהם שוים:
29 אלא מר מאי טעמא עבד הכי - ולא אמר יחלוקו:
30 שודא דדייני - כרבי אלעזר דאמר עדי מסירה כרתי ולי נראה שזה היה חביב לה יותר וקדמה ומסרה לו תחלה:
31 א"ל אנא נמי - תיהוי דידי שודא דדייני וכיון שפסקתי אני הדין שוב אין לך כח להוציא מידו שהרי יצא מב"ד זכאי בשודא דדייני:
32 אנא דיינא - על פי ראש גלותא והישיבה:
33 לאו בתורת הכי אתית לה - לא אמרת טעם שלך משום שודא דדייני אלא משום דקדים בחתימה כרבי מאיר ובזו טעית דהא לאו בירושלים יתבינן:
34 הנהו תרי שטרי - של מכר שיצאו על שדה אחת: